אודות

על השם

שניים אוחזין בטלית, זה אומר: "אני מצאתיה", וזה אומר: "אני מצאתיה"; זה אומר: "כולה שלי", וזה אומר: "כולה שלי" – זה יישבע שאין לו בה פחות מחציהּ, וזה יישבע שאין לו בה פחות מחציהּ. וְיַחֲלֹקוּ. משנה, בבא מציעא א, א

המשנה אינה מבקשת מאף אחד מהצדדים לוותר על טענתו. היא דורשת מכל צד להכיר בכך שגם לשני יש חלק – ורק אז מגיעה המילה האחרונה: ויחלוקו.

השם מופיע בראש האתר בשלושה כתבים: בכתב עברי קדום, בכתב אשורי מנוקד ובכתב ערבי כופי – שני עמים, שתי דרכים, כיוון אחד.

ולמה jehovah?

בסרט "חייו של בריאן" (Life of Brian) של מונטי פייטון, אדם נידון לסקילה כי אמר "Jehovah" – ועד סוף הסצנה כולם כבר סוקלים את כולם, בגלל אותה מילה בדיוק. לצפייה בסצנה ←

זֶה מַצְחִיק, עַד שֶׁנִּזְכָּרִים כַּמָּה דָּם נִשְׁפַּךְ כָּאן בִּגְלַל מִלִּים, שֵׁמוֹת וּמְקוֹמוֹת קְדוֹשִׁים.

לפי היהדות, יהוה הוא האל שבנה את העולם ("העלם"). הוא אחראי על כל הקורות, מתחילת הבריאה ועד דברי הימים: על החינוך, על כל קורות העם היהודי ושאר העמים, על השופטים, המלכים, הנביאים ועם הארץ.

באתר נבחן מקרים משונים – כמו קיומו של העם העמלקי, שנועד "להעניש" את העם העברי, בעוד העם העברי קיבל ציווי "להשמידו" – והכול בידי שמיים.

על האתר

האתר עוסק בסכסוך הערבי-ישראלי: במקורותיו, בהיסטוריה שלו ובחיפוש אחר פתרונות. לצד זה הוא עוסק ברוחניות מהיבטים שונים – קבלה, תקשורים ותיקון עולם – ובחיים עצמם, על הפשרות ועל כל מה שבאמצע.

לתומי הכל קשור: החל מהבריאה, דרך "גילוי" הבורא (והדת), התפתחות רוחנית ופילוסופיה – עד להבנה המושלמת שלא ניתן להבין את העולם; שאין דרך לתפוס את הכל. שאולי נוכל להתמקצע בחלקים מתוך הידע, והחשוב מכל – לחיות אותם (עד שנפסיק לחיות אותם).

על הכותב

יוסי מזל-טוב

שמי יוסף (אני מכנה עצמי – רבי יוסיי הכרכורי), פנסיונר, תלמיד של היקום, וקיבלתי החלטה לרכז את ההגיגים שלי באתר זה. איני בוגר תואר, חוקר או בעל "תעודה" מטעם איזושהי אוניברסיטה, מלבד האוניברסיטה של החיים.

מגיל צעיר סיקרן אותי הצורך לרדוף אחרי "הידע", אבל לא תמיד עלה בידי, או שלא היה בידי ממון מספיק, כדי לפסוע בדרך החוכמה. אחד הספרים הראשונים שבהם נתקלתי היה "השחף" של ג'ונתן ליווינגסטון, ומשם הדרך הייתה קצרה לאיין ראנד, שטיינר, אוספנסקי, גורדייף, מאדאם בלבצקי, בודהה, "הנביא" ועוד רבים וטובים. ספרים כמו "הציפור הצבועה" של יז'י קושינסקי (וגם "להיות שם" – על האדרת הטמטום), "האדם מחפש משמעות" מאת ויקטור פרנקל, ואפילו "בינת השכווי" של אביגדור דגן (שני סוגי חוכמה: האחת של התרנגול והאחת של הזקן) – היו חלק מהדרך.

בכולם מצאתי תשובות לחלק מהדברים, ועוד הרבה שאלות ותמיהות.

הייתה תקופה ש"חזרתי בתשובה". למדתי קצת קבלה במרכז לחקר הקבלה בתל אביב, ועשיתי כמה שיעורים אצל בנו של בעל הסולם בבני ברק. לאט לאט הבנתי שהדת ככל הנראה אינה "סגורה" מספיק – מלאה סתירות וחצאי אמיתות. חזרתי לעולם הרחב, ומאז אני מנהל דו־שיח עם החוכמה (כמו שאני מבין אותה). זה בוער בתוכי, ואני מוצא בכל דבר קשר בין הבורא, הבריאה והחוכמה – לא שאני מתיימר לומר שאני שולט באיזשהו מסוגי המידע.

כל מה שכתוב באתר הוא על דעתי, בין אם אני כתבתי ובין אם אחרים. הוא אינו מבוסס על "מחקרים" מדעיים, וסביר שלא יהיו בו הפניות למחקרים או לאסופות כאלה או אחרות.

אני מקווה שמי שמבקר באתר ימצא בו פתח. כל אחד צריך להיכנס בפתח ולגלות את הפרד"ס שלו.

"פתח לי פתח כחודו של מחט – ואני אפתח לך שערים עליונים" לא בדיוק כמו במקור – שיר השירים רבה, פרשה ה', סימן ב'

הרעיון הוא שהלימוד מביא לשאלות, שמביאות תשובות, שיוצרות עוד שאלות – וכן הלאה.

האתר והתכנים בו אינם "האמת". הם האמת שלי, ואיך שאני תופס אותם. כל מי שאינו מקבל את דעתי, או שאין דעתו נוחה מחלקם – תבוא עליו הברכה בכל מקרה, רק שלא יפתח בשערי גיהנום, כי לא זו המטרה.

ליצירת קשר