מקורות הסכסוך והפתרון המוצע
1. הרקע ההיסטורי היהודי.
כיבוש הארץ והתקופה המקראית (1200 לפנה"ס - 586 לפנה"ס).
שבטי ישראל כבשו את ארץ כנען בהנהגת יהושע בן נון בסביבות המאה ה-13-12 לפנה"ס. התקופה התחלקה לתקופת השופטים, שבה השבטים פעלו באופן עצמאי, ותקופת המלוכה המאוחדת תחת שאול, דוד ושלמה.
שלמה המלך בנה את בית המקדש הראשון בירושלים בערך ב- 950 לפנה"ס. לאחר מותו (בערך 930 לפנה"ס) התפצלה הממלכה לשתיים: ממלכת ישראל בצפון (10 השבטים) וממלכת יהודה בדרום.
ממלכת ישראל הצפונית נכבשה ע"י האשורים בשנת 722 לפנה"ס, ועשרת השבטים גלו והתפזרו.
ממלכת יהודה המשיכה להתקיים עד שנת 586 לפנה"ס, כאשר נבוכדנאצר מלך בבל כבש את ירושלים, החריב את בית המקדש הראשון והגלה את העם לבבל.
תקופת בית שני (516 לפנה"ס - 70 לספירה).
לאחר 70 שנות גלות בבבל, עם עליית מלכות פרס והצהרת כורש, חזרו יהודים לארץ ישראל (בערך 538 לפנה"ס) ובנו את בית המקדש השני (הושלם בשנת 516 לפנה"ס).
בתקופה זו עברה הארץ תחת שלטונות שונים: הפרסים, היוונים (אלכסנדר מוקדון), הסלאוקים, תקופת החשמונאים (עצמאות יהודית 140-63 לפנה"ס), והרומאים.
המרד הגדול וחורבן בית שני (66-70 לספירה).
בשנת 66 לספירה פרץ המרד הגדול של היהודים נגד השלטון הרומאי. המרד הסתיים בשנת 70 לספירה כאשר טיטוס הרומאי כבש את ירושלים והחריב את בית המקדש השני.
רוב תושבי יהודה נהרגו או נמכרו לעבדות, והחלה תקופת הגלות והפיזור.
מרד בר כוכבא (132-135 לספירה).
המרד האחרון נגד רומא היה מרד בר כוכבא בשנים 132-135 לספירה. לאחר דיכוי המרד, הרומאים החריבו את ירושלים ובנו על חורבותיה עיר פגאנית בשם "אליה קפיטולינה". היישוב היהודי בארץ ישראל חוסל כמעט לחלוטין, ושם המחוז שונה מ"יהודה" ל"פלשתינה" (על שם הפלשתים) כדי למחוק את הזיקה היהודית למקום.
מנקודה זו והלאה, היהודים פוזרו בין האומות אך שמרו על זיקה רוחנית ודתית לירושלים ולארץ ישראל.
מרד גאלוס (351 לספירה)
המרד נגד שלטון האימפריה הרומית בתקופת שלטונו של קונסטנטיוס גאלוס. ששלט על מזרח האימפריה הרומית
והיה האחרון בשרשרת המרידות של היהודים ברומאים.
רוחות משיחיות מכיוון הרבנים החישו את המרד.
רומא הוכרזה כמלכות הרשעה. והרב פנחס בן חמא הצהיר : כשם שפתח העולם בד' מלכויות, חתם בד' מלכויות ... בבל, מדי, יוון ואדום (קהלת רבה ה טו').
וחבירו אליעזר בר אבינה דרש : אם ראית מלכויות מתגרות אלו באלו, צפה לרגליו של משיח (בראשית רבא מ"ב ד')
כמו בימי רבי עקיבה גם כאן הגורמים הקיצוניים הדתיים הכתיבו את המהלכים.
לפי חלק מההערכות, לפני המרד היו בארץ ישראל מאות אלפי יהודים והם היו רוב בארץ.
לאחר המרד – שבו נהרגו רבבות, ורבים "ירדו" לבבל ורבים אחרים התנצרו, החל להתהפך המצב הדמוגרפי, ובהדרגה (עד המאות ה-5–6) הנוצרים הפכו לרוב בא"י.
2. הרקע ההיסטורי הנוצרי.
התנצרות האימפריה הרומית (312-335 לספירה).
בשנת 312 לספירה התנצר הקיסר הרומאי קונסטנטינוס, ובכך החל תהליך הפיכת הנצרות לדת מדינה ברומא.
בשנת 326 לספירה ביקרה הלנה (אימו של קונסטנטינוס) בירושלים, ובעקבות הביקור הוקמה כנסיית הקבר הקדוש (נחנכה ב-335), סמוך למקום שבו עמד המקדש. ירושלים הפכה לעיר קדושה לנצרות.
מנקודה זו והלאה, ירושלים וארץ ישראל היו תחת שלטון נוצרי (רומי-ביזנטי) עד הכיבוש המוסלמי בשנת 638.
הנוצרים ראו בארץ ישראל את "הארץ הקדושה" שבה חי ישו, ומקומות כמו בית לחם, נצרת, וירושלים הפכו למוקדי עלייה לרגל נוצריים.
3. הרקע ההיסטורי המוסלמי.
עליית האסלאם והכיבוש הערבי (610-638 לספירה).
בשנת 610 לספירה החלה התעוררותו של מוחמד והאסלאם בחצי האי ערב.
בשנת 638 לספירה, שש שנים לאחר מות מוחמד (632), כבשו הערבים המוסלמים את ירושלים מידי הביזנטים. זה היה תחילתו של השלטון המוסלמי בארץ ישראל שנמשך (למעט תקופת הצלבנים) עד 1917.
הקמת המקומות הקדושים המוסלמיים.
בשנת 691 לספירה הושלמה כיפת הסלע על הר הבית, במקום שבו עמד בית המקדש.
בתחילת המאה ה-8 (בערך 705–715) הוקם מסגד אל-אקצא באותו מתחם. לפי המסורת המוסלמית, אל המקום הזה הגיע מוחמד ב"מסע הלילה", ומן הסלע שבמתחם עלה לשמיים.
נזכיר שעד 625 לערך המוסלמים התפללו לכיוון ירושלים, ומאז לכיוון מכה.
ההתיישבות המוסלמית.
לאחר הכיבוש, החלה התיישבות מוסלמית בארץ ישראל. חלק מהמתיישבים הגיעו מתוך אג'נדה דתית (הקשר של מוחמד לירושלים) וחלקם במסגרת מסע ההרפתקנות וההתפשטות של האימפריה האסלאמית.
עם השנים התאסלמו חלק מהתושבים המקומיים, בעוד אחרים נשארו נוצרים או יהודים (כ"אנשי הספר" תחת השלטון המוסלמי).
רוב המתיישבים המוסלמים הגיעו עם שלטון העותמנים בא"י אם דרך הגירה רצונית או כפויה מטעם השלטון.
ראה קבוצות "טורקמניות" ברחבי המשולש והגליל.
4. העליות הראשונות
העלייה הראשונה (1882-1903)
בשנת 1882 החלה העלייה הראשונה - כ-25,000-30,000 יהודים עלו לארץ ישראל, בעיקר מרוסיה ורומניה. תנועת "חיבת ציון" קידמה רעיון שיבת היהודים לארץ ישראל.
יהודים עשירים כמו הברון רוטשילד רכשו אדמות והקימו מושבות חקלאיות: ראשון לציון, זכרון יעקב, רחובות ועוד.
העלייה השנייה (1904-1914)
העלייה השנייה הביאה כ-40,000 עולים נוספים, בעיקר מרוסיה בעקבות הפוגרומים. עולי העלייה השנייה היו סוציאליסטים-ציונים שהקימו את הקיבוצים הראשונים (דגניה) ואת תנועת העבודה העברית.
בתקופה זו נוסדו גם ערים חדשות כמו תל אביב (1909) ונרחבה ההתיישבות העברית.
5. המצב הדמוגרפי בין 1800 ל-1900.
1800-1880 : לפני העליות.
בתחילת המאה ה-19 היה האוכלוסיה בארץ ישראל מעטה מאוד - כ-275,000 נפש.
בשנת 1880, ערב העלייה הראשונה, ההרכב היה:
- כ-400,000 מוסלמים
- כ-50,000 נוצרים
- כ-30,000 יהודים
סה"כ: כ-450,000 ערבים (מוסלמים ונוצרים) מול 30,000 יהודים - כ-94% ערבים
1880-1900 : תחילת השינוי
העלייה הראשונה (25,000-30,000 יהודים) שינתה את ההרכב הדמוגרפי ל-88% ערבים.
אז החלו הערבים בארץ ישראל "לשים לב" ל"שיבת ציון" והחלה לצוץ "הלאומנות הפלסטינית". עד אז הערבים בארץ ישראל ראו את עצמם כחלק מהאימפריה העות'מאנית ומהאומה האסלאמית הגדולה (עם זיהוי סוני).
1910 : ניצני ההתנגדות
בשנת 1910 לערך החלו להופיע ניצני התנגדות ערבית-פלסטינאית לרכישת אדמות ע"י יהודים ולהגירה היהודית. ההתנגדות באה לידי ביטוי בעיקר בעיתונות הערבית המקומית.
עד 1917, לאחר השלמת העליות הראשונה והשנייה, ההרכב הדמוגרפי השתנה ל-כ-90% ערבים וכ-10% יהודים.
6. השינויים המדיניים והפוליטיים ב-200 השנים האחרונות.
הסכמי סייקס-פיקו והצהרת בלפור (1916–1917)
הסכמי סייקס-פיקו (מאי 1916) - הסכם שנחתם במהלך מלחמת העולם הראשונה לחלוקת המזרח התיכון בין בריטניה וצרפת לאחר המלחמה.
הצהרת בלפור (נובמבר 1917) - הצהרת הממשלה הבריטית התומכת בהקמת "בית לאומי יהודי" בארץ ישראל.
שני אירועים אלה הבהירו הן לערבים והן ליהודים שההרכב הלאומי בארץ ישראל משתנה, ושכמות היהודים שתמשיך להגר לארץ תגדל.
התארגנות ערבית לאומית (1919-1921)
ב-1919 נערכו הקונגרסים הערבים-פלסטינאים הראשונים.
ב-1920 התרחש הפוגרום הערבי הראשון - "מאורעות תר"פ" (ניסן 1920) - בו נהרגו כ-5 יהודים ונפצעו מאות ברובע היהודי בירושלים.
בסוף 1921 הוקמה "המועצה המוסלמית העליונה", ובראשה הועמד חאג' אמין אל-חוסייני, והאלמנט הדתי המוסלמי נכנס רשמית למאבק הערבי-יהודי.
המנדט הבריטי (1920-1948)
בריטניה קיבלה מנדט על ארץ ישראל מחבר הלאומים, עם מטרה מוצהרת להקים "בית לאומי יהודי" תוך שמירה על זכויות האוכלוסייה הלא-יהודית.
במהלך תקופת המנדט:
- המשיכה ההגירה היהודית (עליות 3, 4, 5)
- גברה המתיחות הערבית-יהודית
- בריטניה ניסתה לאזן בין האינטרסים המנוגדים
החלטת החלוקה של האו"ם (1947)
ב-29 בנובמבר 1947 הצביעה עצרת האו"ם בעד תוכנית חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות - יהודית וערבית, עם ירושלים כגוף בינלאומי.
היישוב היהודי קיבל את ההחלטה, הצד הערבי דחה אותה.
הקמת מדינת ישראל (1948)
ב-14 במאי 1948, עם סיום המנדט הבריטי, הכריז דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל.
למחרת פלשו צבאות ערב (מצרים, ירדן, סוריה, לבנון, עיראק) לישראל - והחלה מלחמת העצמאות (או "הנכבה" בעיני הערבים).
7. ראשית הסכסוך.
הגורמים למאבק.
מאז 1880 ועד היום מתנהל מאבק לאומי ודתי על השטח שבין הנהר לים.
אצל היהודים:
- הציונים החילוניים - "אנשי ההשכלה", מקימי היישובים, הקיבוצים, המושבים והערים
- הציונות הדתית - שהתחילה כמפד"ל, עם מטרה "לייהד" את ארץ ישראל מהנהר לים מתוך אידיאולוגיה דתית של "וירשת אותה" והקמת מקדש במקום מסגד אל-אקצא
אצל הערבים הפלסטינאים:
- מתוך אידיאולוגיה לאומנית וכלכלית - משפחות נאשאשיבי, חאלדי ודג'אני
- מהצד הדתי יותר - משפחת אל-חוסייני
ציר הזמן של השלטון בארץ ישראל
- 70 לספירה: המרד הגדול והרס בית המקדש השני
- 135 לספירה: מרד בר-כוכבא, הריסת ירושלים ובניית אליה קפיטולינה
- 312 לספירה: קונסטנטינוס מתנצר
- 326 לספירה: הלנה מקימה את כנסיית הקבר
- 351 לספירה : מרד גאלוס וסיום ההגמוניה היהודית בא"י. מכאן ואילך, בהדרגה, רוב נוצרי בא"י.
- 610 לספירה: התעוררות מוחמד והאסלאם
- 638 לספירה: כיבוש ירושלים ע"י האסלאם
- 691 לספירה: בניית כיפת הסלע
- 705 לספירה: קמת מסגד אל-אקצא
- 1882 לספירה: העלייה הראשונה - התחלת "שיבת ציון"
ובכל אותו הזמן היהודים היו פזורים בין האומות ושמרו על זיקה רוחנית לירושלים [ציון] (בשנה הבאה בירושלים).
8. המאבקים והמלחמות.
רשימת המאבקים והמלחמות העיקריים:
- 1920 : מאורעות תר"פ - באזור ירושלים
- 1921 : מאורעות יפו
- 1929 : מאורעות תרפ"ט
- 1936-1939 : המרד הערבי הגדול
- 1948 : מלחמת העצמאות / הנכבה
- 1956 : מלחמת סיני
- 1967 : מלחמת ששת הימים - כיבוש יהודה ושומרון ועזה
- 1967-1970 : מלחמת ההתשה
- 1973 : מלחמת יום כיפור
- 1982 : מלחמת שלום הגליל
- 1987-1993 : האינתיפאדה הראשונה
- 2000-2005 : האינתיפאדה השנייה
- 2006 : מלחמת לבנון השנייה
9. המבצעים.
- 2008-2024 : מבצעים צבאיים בעזה (עופרת יצוקה, עמוד ענן, צוק איתן, שומר החומות, ועוד)
- 2006-2024 : מבצעים נגד חיזבאללה בלבנון
- שוטף : פעילות צבאית ומודיעינית נגד איראן וגורמים עוינים באזור
10. המצב הנוכחי (2025).
הדמוגרפיה היום - בין הנהר לים:
- יהודים : 7.4 מיליון - עלייה של פי 250 בערך מאז 1880.
- ערבים : 7.6 מיליון - עלייה של פי 17 בערך מאז 1880.
השינוי המדהים:
- ב- 1880 : 6% יהודים, 94% ערבים
- ב- 2025 : 49% יהודים, 51% ערבים
השליטה בארץ ישראל כיום.
סה"כ השטח בין הנהר לים: 27,000 קמ"ר
- ישראל בגבולות 1967 : 21,000 קמ"ר
- שטחים פלסטיניים(יהודה, שומרון, עזה) : 6,000 קמ"ר
- כיום ישראל שולטת בטחונית : בכ- 26,500 קמ"ר (כמעט כל השטח).
המצב הבטחוני
נכון לשלהי מלחמת חרבות ברזל (2023-2025) :
- הרס של עזה והתשתית הצבאית של חמאס
- שליטה בטחונית מלאה ביהודה ושומרון, פעילות נגד קיני טרור
- שליטה ברמת הגולן ומאחזים צבאיים בתוך גבולות סוריה ולבנון
- שליטה מלאה במרחב האוויר
- יתרון טכנולוגי משמעותי והגנה אפקטיבית מפני תקיפות טילים
המצב הבינלאומי
ישראל נמצאת תחת ביקורת בינלאומית קשה:
- חשדות לביצוע רצח עם בעזה
- האשמות באפרטהייד ביהודה ושומרון ובחלקן בשטחי 1967
- ביקורת על פעילות יהודית מול יישובים פלסטיניים, המגובה ע"י הממשלה והצבא
- ניסיונות "ייהוד" יהודה ושומרון
11. הבעיות.
הבעיה הדמוגרפית
שני עמים באותו שטח, כמעט שווים במספרם:
- היהודים חושבים: כולה שלי (היו לא תהיה – התרחש או לא ולמה? – חשוב להבנת הציונות הדתית המשיחית).
- הערבים חושבים: כולה שלי (שלנו + איסלם דתי).
הבעיה הדתית
שלושה אמונות תובעות בעלות על אותו מקום :
- היהדות - המקדש והציווי "וירשת אותה".
- האסלאם - מסגד אל-אקצא ו"מסע הלילה".
- הנצרות - הארץ הקדושה של ישו.
- האוונגליסטים מצפים לחזרה של ישו, מלחמת קץ, ובסוף התנצרות כולם.
הבעיה המוסרית.
וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ. (בראשית כ"ז, מ')
זה נאמר על עשיו - האם זה רק על הערבים, או גם וגם?
כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת־הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם וִֽירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִֽישַׁבְתֶּם־בָּהּ. (דברים י"א, לא')
וזה נאמר לשבטים.
עד מתי נריב על 27,000 קמ"ר?
ביקורת נבואית
לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהוָה שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי. (ישעיהו א', יא')
כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי. (ישעיהו א', יב')
וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ. (ישעיהו א', טו')
12. הפתרונות.
האפשרויות העומדות על הפרק
1. סילוק כל הערבים מהנהר לים.
- באמצעות הסכמים עם הערבים המקומיים
- מתן פיצויים והתאזרחות במדינות השכנות או במדינות המערב
2. סילוק כל היהודים
- חזרה לארצות המוצא
- קבלת זכויות אזרחיות ולאומיות שוות בארצות הקלט
3. חזרה לתוכנית האוטונומיה של בגין
- שליטה בטחונית מלאה של ישראל בכל השטח מהנהר לים
- אוטונומיה מנהלית לפלסטינים
4. הקמת שתי מדינות לשני עמים
- על בסיס חלוקה שתיקבע במשא ומתן
- בין נציגות יהודית נבחרת למקבילה הערבית
5. הקמת מדינה דו-לאומית
- מדינה אחת מהנהר לים
- זכויות שוות לכל אזרחיה (מדינת כל אזרחיה)
החזון הנבואי
אנחנו צריכים לראות את המטרה מתוך ספרי הנביאים:
הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהוָה וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה. (עמוס ט', יג')
וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה. (ישעיהו ב', ד')
וַיֹּאמֶר נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד לְהָקִים אֶת שִׁבְטֵי יַעֲקֹב וּנְצוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד קְצֵה הָאָרֶץ. (ישעיהו מט', ו')
וְהִכְרַתִּי רֶכֶב מֵאֶפְרַיִם וְסוּס מִירוּשָׁלִַם וְנִכְרְתָה קֶשֶׁת מִלְחָמָה, וְדִבֶּר שָׁלוֹם לַגּוֹיִם. (זכריה ט', י')
וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרֹת, לֹא יִשְׂאוּ גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה. וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ וְאֵין מַחֲרִיד. (מיכה ד', ג'-ד')
הדרך המוצעת
כדי שהדברים האלה יקרו, צריך:
- "לבטל" את הדת "הקיבוצית" ולהפוך אותה לפרטית בלבד
- לעקור את הזיקה הלאומית של שני הצדדים ולהפוך אותה לתועלתנית עבור הקבוצה והפרט
הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ. (מיכה ו', ח')
וגם:
בַּיּוֹם הַהוּא תִּהְיֶה מְסִלָּה מִמִּצְרַיִם אַשּׁוּרָה... בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה לְמִצְרַיִם וּלְאַשּׁוּר בְּרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. (ישעיהו יט', כג'-כה')
התהליך המוצע
צריך לתכנן משאלי עם עם כל הפתרונות והאפשרויות, ולהביא את רוב הציבור היהודי והערבי להכריע.
היהודי צריך לדעת ולהבין שלא הכל יישאר שלו - בבחינת "ויחלוקו".
הערבי צריך לדעת ולהבין שארץ ישראל אינה "שלו" בלבד - יש מקום לכולם.
הדת צריכה להפוך לפרטית.
הכל צריך להתנהל עבור כל התושבים, דרי המקום, לפי ערכי מגילת העצמאות - אבל עבור כולם.
מתוך מגילת העצמאות - הערכים המנחים
מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות;
תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה;
תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל;
תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין;
תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות;
תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות;
ותהיה נאמנה לעקרונותיו של מגילת האומות המאוחדות.
…
אנו פונים - גם בתוך הלהט של ההתקפה שנמשכת עלינו זה חודשים - אל תושבי המדינה הערבים בקריאה לשמור על שלום ולהשתתף בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושוויונית ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים.
אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו.
מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקידמת המזרח התיכון כולו.